סופר אכונומיק 1999 בע"מ נ' מועצה מקומית אעבלין

פסק דין

1.בפני בקשת רשות ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצל"פ מיום 12.2.13 בתיק 1006332-07-8 ובתיק 1006202-07-4 , על פיה חויבה המבקשת בהוצאות המשיבה בסך 5000 ₪ וכן חויב בא כוחה בהוצאות בסך 2500 ₪ לטובת אוצר המדינה.

2.לטענת המבקשת מדובר בדיון שנקבע ליום 12.2.13. בעקבות בקשת המבקשת לביטולו של הדיון, ניתנה החלטת כב' הרשמת מיום 10.2.13 המורה על ביטולו של הדיון, תוך הוראה כי על ב"כ המבקשת להודיע על ההחלטה לב"כ המשיבה.

לטענת המבקשת, ההחלטה נודעה לה רק ביום 12.2.13 ושוגרה בשעות הבוקר בפקס למשרד ב"כ המשיבה.

לטענת המבקשת, למרות ההחלטה על ביטול הדיון, משהתייצבו ב"כ המשיבה ונציגיה לדיון, נערך דיון במסגרתו נקבע למבקשת צו תשלומים.

המבקשת טענה, כי הדיון ביום 12.2.13 כלל לא נקבע מלכתחילה לעניין חקירת יכולת או מתן צו תשלומים. כן הלינה המבקשת על כך שהדיון התקיים למרות שכבר ניתנה החלטה על ביטולו. המבקשת טענה כי גם אם המשיבה לא ידעה על ביטול הדיון, הרי מעת שבוטל הדיון, היה על המשיבה להגיש בקשה בה תעלה את טענותיה ואשר תועבר לתגובת המבקשת ואולם לא היה מקום לקיום הדיון בפועל. המבקשת הפנתה להתנהלות הרשמת אשר לטענתה יש בה משום נקיטת איפה ואיפה בין המבקשת לבין המשיבה. עוד טענה המבקשת, כי ההוצאות בהן חויבה היו מוגזמות וכן כי לא ברור מדוע נפסקו בהעדר נזק למי מהצדדים.

3.המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי פסיקת ההוצאות סבירה וכי בית משפט של ערעור אינו נוטה בדרך כלל להתערב בגובה ההוצאות שנפסקו.

דיון

4.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ומכוח סמכותי על פי תקנה 120 (א) לתקנות ההוצל"פ התש"ם – 1979, אני מוצאת מקום ליתן למבקשת רשות ערעור, לדון בערעור בהתאם לרשות שניתנה ולקבלו באופן חלקי בלבד.

אין מחלוקת, כי הדיון שנקבע ליום 12.2.13 בוטל על פי החלטת הרשמת מיום 10.2.13.

אין גם מחלוקת כי בהתאם להחלטה היה על ב"כ המבקשת להודיע לב"כ המשיבה דבר ביטול הדיון.

יחד עם זאת, גם אם המשיבה לא קיבלה את ההחלטה בטרם מועד הדיון (בעניין זה הודה ב"כ המבקשת, כי ההחלטה הועברה לב"כ המשיבה רק ביום הדיון בבוקר)הרי משהדיון כבר בוטל, מן הראוי היה כי טענות המשיבה יועלו בדרך של בקשה אשר תועבר לתגובת המבקשת.

5.בעניין זה אוסיף כי ע"פ החלטת כב' הרשמת בהחלטה נשוא ערעור זה,בדיון שנקבע לאותו מועד, היה אמור לידון גם צו תשלומים. לפיכך משהתקיים דיון והתברר, כי התייצבות המשיבה ונציגיה לא הייתה לחינם, שכן בסופו ניתנה החלטה לצו תשלומים, לא היה מקום לפסוק הוצאות בסכום הגבוה שנפסק.

6.גם להטלת ההוצאות לטובת אוצר המדינה , לא מצאתי מקום כאמור בנסיבות.

הטלת הוצאות לטובת אוצר המדינה נועדה למקרים בהם צד מאריך דיון שלא לצורך. מטרתה של הטלת ההוצאות במקרה כזה הינה כפולה: כיסוי עלויות וכן הרתעה מפני התנהגות שמביאה לבזבוז זמן שיפוטי. ראה בג"צ 2651/09 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ. שר הפנים.

לא שוכנעתי, כי התכליות הנ"ל התקיימו במקרה דנן:

כאמור, מהחלטת הרשמת עולה במפורש כי הדיון נקבע מלכתחילה גם לעניין צו תשלומים שבסופו של דבר ניתן בסיום הדיון. בנוסף, דיון בצו תשלומים היה יכול להתקיים ממילא ללא כל קשר להתנהלות המבקשת. בעניין זה אפנה לסעיף 69 ב' לחוק ההוצל"פ המאפשר קיום דיון בבקשה לצו תשלומים, על פי בקשת חייב בכל מועד.

לא מצאתי כי המחדל של אי הבאת ההחלטה על ביטול הדיון לידיעת ב"כ המשיבה גרם להתמשכות ההליך, בזבוז זמן שיפוטי או הוצאות וזאת, הן מאחר שכב' הרשמת היא שבחרה לקיים את הדיון למרות שבוטל (ולא להורות למשיבה להגיש בקשה בכתב לפסיקת הוצאות התייצבותה) והן מאחר שהדיון מראש נקבע (לפי קביעת כב' הרשמת בהחלטה), גם לדיון בבקשה לצו תשלומים, אותה יכולה המבקשת ממלא להגיש ע"פ הדין בכל עת.

7.ההלכה היא כי השתת הוצאות לטובת אוצר המדינה תיעשה רק כאשר קיימת חריגה קיצונית מן המקובל וזאת מן הנימוקים כמפורט לעיל. גם אז, שיעורן של ההוצאות ייקבע באופן מתון.

ראו דברי בית המשפט ברע"א 1514/06 תדיראן מוצרי צריכה בע"מ נ. אמיר שהי שאול: